<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף ל.</h2>
נשים פסולות לעדות והטומטו' ואנדרגינוס אין מוציאין על פיהם ממון ולא עונשין בשבועות עדים צריכין לעמוד ולהעיד ואם לא העידו מעומד כשר העדות ונחלקו הפוסקין על הדיינין שקבלו עדות כשהם עומדין והעיקר שכשרה שבועות. מימות הגאונים נהגו ישראל להושיב בעלי דינין והעדי' לסלק המחלוקת אבל בגט אשה וכיוצא בו צריך ליזהר שיהיה מעומד וכן כתוב בס' המצות. ת"ח אומר עדותו מיושב ואי זילא ביה מילת' אינו בא לב"ד אלא שולחין לו ומעיד בפני בית דין או בפני שלוחם מאחר שהב"ד קטן ממנו. ועוד פשוט בעדות הפרשת איסו' הולך מפני שיש חלול השם שבועות שבועת העדות אין נוהגת אלא בראויין להעיד שבועות. כל הרואה דבר עבירה מחוייב להעיד לקיים ובערת הרע מקרבך מכות.
